<h1>ראב"ן שו"ת סימן ק"ב</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ראובן טען לשמעון ספר השאלתי לך ללמוד בו ושמעון השיב לא כי אלא משכנתו בידי, הדין עם מי. מי אמרינן דברים העשויין להשכיר ולהשאיל הם וישבע ראובן שהשאיל לו ויחזיר לו שמעון הספר, או ישבע שמעון שממושכן בידו ויפדנו ראובן. נראה בעיני דאם הוא ספר העשוי להשאיל ולהשכיר שיש עדים שהעמידו ראובן לכך להשאילו שהיה משאילו לאחרים הצריכים לו אין נאמן שמעון [לומר] לא לקוח בידי ולא ממושכן, דאי הוה מצי למיטען ממושכן ננקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימיה הוא שאם יהא נאמן לומר מושכן יטעון יותר מכדי דמיו כדי שישאר הספר בידו והוי כמו לקוח, אלא ודאי כשם שאינו נאמן לקוח אינו נאמן לומר ממושכן דהיא היא. ועוד הא אמרינן בחזקת הבתים [נ"ב.] מתקיף לה רב פפא כלום טענינן להו ליתמי מאי דלא טען אבוהון והא רבא אפיק ספר דאגדתא בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואם איתא דאבוהון הוי מצי למיטען משכון הם, היה לנו לטעון בשביל היתומים אם היה אביהן קיים היה טוען משכון הם בידי ונטעון כן ליתומים ולמה אפיק מינייהו בלא דמים והא קיי"ל דטענינן ליורשין כל מה שאביהן יכול לטעון אם היה קיים, אלא ודאי אם היה אביהם קיים לא היה יכול לטעון לא לקוח ולא משכון להכי לא טענינן להו ליתמי. ודוקא שהספר לפנינו ומכירין בו עדים שהוא של ראובן שאין שמעון יכול לכפור בו, אבל אם אינו בפנינו ואין עדים שהוא של ראובן, מתוך שיכול שמעון לומר להד"ם שיש לך בידי ספר, כי אמר לקוח או ממושכן נמי נאמן, שכל אותן שאמרו חכמים בחזקת הבתים [מ"ב.] שאין יכול לטעון חזקה מוקמינן להו [שם מה:] והוא דראה.
<h2>דף נב.</h2>
ראובן טען לשמעון ספר השאלתי לך ללמוד בו ושמעון השיב לא כי אלא משכנתו בידי, הדין עם מי. מי אמרינן דברים העשויין להשכיר ולהשאיל הם וישבע ראובן שהשאיל לו ויחזיר לו שמעון הספר, או ישבע שמעון שממושכן בידו ויפדנו ראובן. נראה בעיני דאם הוא ספר העשוי להשאיל ולהשכיר שיש עדים שהעמידו ראובן לכך להשאילו שהיה משאילו לאחרים הצריכים לו אין נאמן שמעון [לומר] לא לקוח בידי ולא ממושכן, דאי הוה מצי למיטען ממושכן ננקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימיה הוא שאם יהא נאמן לומר מושכן יטעון יותר מכדי דמיו כדי שישאר הספר בידו והוי כמו לקוח, אלא ודאי כשם שאינו נאמן לקוח אינו נאמן לומר ממושכן דהיא היא. ועוד הא אמרינן בחזקת הבתים [נ"ב.] מתקיף לה רב פפא כלום טענינן להו ליתמי מאי דלא טען אבוהון והא רבא אפיק ספר דאגדתא בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואם איתא דאבוהון הוי מצי למיטען משכון הם, היה לנו לטעון בשביל היתומים אם היה אביהן קיים היה טוען משכון הם בידי ונטעון כן ליתומים ולמה אפיק מינייהו בלא דמים והא קיי"ל דטענינן ליורשין כל מה שאביהן יכול לטעון אם היה קיים, אלא ודאי אם היה אביהם קיים לא היה יכול לטעון לא לקוח ולא משכון להכי לא טענינן להו ליתמי. ודוקא שהספר לפנינו ומכירין בו עדים שהוא של ראובן שאין שמעון יכול לכפור בו, אבל אם אינו בפנינו ואין עדים שהוא של ראובן, מתוך שיכול שמעון לומר להד"ם שיש לך בידי ספר, כי אמר לקוח או ממושכן נמי נאמן, שכל אותן שאמרו חכמים בחזקת הבתים [מ"ב.] שאין יכול לטעון חזקה מוקמינן להו [שם מה:] והוא דראה.
